דור לי בחיי ראשך. נדור לי בחיי ראשך ואתן לך מה שאתה תובע ואצ''ל ומחול לך מה שיש לי בידך ונדר לו או קנו מידו אע''פ שעדיין לא נדר אינו יכול לחזור בו כדברי חכמים וכן הלכה:

אינו יכול לחזור בו. לאחר גמר דין בלבד הוא דפליגי רבנן עליה דר''מ דאלו קודם גמר דין מודים חכמים לר''מ דיכול לחזור בו ואם קנו מידו שמקבל עליו עדות איש פלוני או דינו של איש פלוני אפילו קודם גמר דין אין יכול לחזור בו שאין לאחר קנין כלום וכן הלכה:

ר''מ אומר יכול לחזור בו. אפי' לאחר גמר דין:

נאמנין עלי ג' רועי בקר. לדון דאלו לעדות רועי בקר כשירין הן:

מתני' נאמן עלי אבא. בין להיות עד או להיות דיין אע''פ שהוא פסול מן התורה לא לזכות ולא לחובה כדנפקא לן מלא יומתו אבות על בנים:

שלשה כגמר דין. ארישא דתוספתא דאייתי לעיל קאי בענין מוסיפין הדיינין דקתני התם עד כמה מוסיפין אין פחות משנים יוסיפו הדיינין אם אמרו זכאי זכאי אם אמרו חייב חייב אחד אומר זכאי ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו ב''ד שקול אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב וא' אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד לעולם מוסיפין הדיינין עד שיגמר הדין ע''כ. וט''ס יש כאן ובחלוקה אחרונה כצ''ל א' אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד ופירושה שאם מאלו השנים הנוספין אחד אומר כך או כך ואחד אומר איני יודע א''כ עדיין צריך להוסיף שהרי לעולם אין מוסיפין פחות משני' וכאן שא' אומר איני יודע לא הוסיפו עד עכשיו אלא אחד והשתא קאמ' רב עלה דלא שנו דמוסיפין אלא דוקא אם מעיקרא היה אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע וכשהוסיפו שנים אמר אחד מהן זכאי או חייב ואחד אמר איני יודע דהאי הוספה לאו כלום היא דאין כאן אלא אחד וצריך עוד להוסיף אבל אם מעיקרא היו שנים מזכין או מחייבין וכשהוסיפו אמר אחד זכאי ואחד אמר איני יודע הרי יש כאן ג' לדעת א' והוי כג''ד ושוב אין מוסיפין עליהן אלא הולכין אחר הרוב:

דפסול הוא שצריך לפסלו בב''ד. כלומר אם אומר עליו איזה פסול אחר בזה צריך עדות ממש ולפני ב''ד אבל במה שאומר עליו קרוב הוא גילוי מילתא בעלמא הוא ואין צריך להעיד בפני ב''ד על זה הלכך לאו נוגע בעדות מיקרי:

ואין עד אחד זוקקו לשבועה מכל מקום. האי פירכא גם על דברי ר''ל קאי דקאמר לעד אחד יכול הוא לפוסלו ואמאי הא אכתי נוגע בעדות הוא שאע''פ שאין עד אחד מחייבו ממון מכל מקום זוקקו לשבוע הוא והוא בא לפוסלו שלא להעיד עליו ולחייבו שבועה ופשיטא הוא דלר' יוחנן קשיא טפי אלא דר' חנינה פריך דלדברי ר' זעירא אכתי קשיא ואפילו אם עד אחד הוא שרוצה לפסלו:

והוא ואחד מן השוק. אם יש עוד אחד מן השוק שאומר כדבריו על העדים מצטרפין לפסול עדות זה ולקמיה פריך עלה:

מודה ר' יוחנן. שאם אין לבעל דינו עדות אחרים אלא הן שאין זה יכול לפסלן דהשתא נוגע בעדות הוא:

דתני. בתוספתא פרק ששי. ונשתבש בהעתקה וה''ג התם לעולם מוסיפין הדיינין עד שיגמר הדין לעולם העדים יכולין לחזור בהן עד שיגמור הדין לעולם מביא עדיותיו לב''ד עד שיגמר הדין. ובספרי דפוס כתוב שם אין העדי' יכולין לחזור וט''ס הוא. וכלומר שהעדים עד שלא נחקרה עדותן יכולין לחזור בהן כדאמר בתוספתא התם לקמן וכן הבע''ד מביא עדיותיו כפי שיש לו עד שיגמור הדין נגמר הדין אין יכולין לחזור בהן ולומר יש לי עדים אחרים ושמעינן מיהת דכל זמן שלא נגמר הדין מביא זה עדיותיו כפי שהוא רוצה והיינו סייעתא לר' יוחנן דיכול הוא לפוסלן אפי' לשני עדיו שהרי יש לזה להביא עדים אחרים כל זמן שלא נגמר הדין:

אפילו עדיו. אפילו הן שנים יכול זה לומר פסולין הן והבא לך עדים אחרים כדלקמן:

גמ' כיני מתניתא עדו. כן צריך למיתני לדברי ר''מ שפוסל לעד אחד של זה הא שני עדיו אין זה יכול לפוסלן:

אמר רבי זעירא. הא לא קשיא דהכא מיירי שפוסלו מחמת שהוא אומרו קרוב הוא ואין ראוי להעיד:

הממרה. מרגיז אותן להלחם זה עם זה:

פגימיו. דפין שמזרז אותן בהן:

חזרה גמורה. להאי לישנא דמין שחוק הוא הויא חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי ולאידך לישנא דגזל הוא כדפרישי' במתני' מקבלי עלייהו דאפי' במדבר לא עבדי:

ואפילו א''ל וכו'. דמאי שנא דהא ברישא נמי עכ''פ לעדות אביו של זה הוא מקבל ולא מצינו לעדות יוצא מפי קרוב ואפ''ה אמרת דמהני והה''ד בסיפא אם א''ל ואני מקבל עלי:

עילא. משום דאמרינן אין זה אלא שעילא הוא מבקש והיה רוצה להודות לו כלומר שהוא רוצה שזה יודה לו לפיכך אמר לו כן שסומך על אביו אבל לא גמר בדעתו ליתן לו ע''י עדות אביו:

אבל אם אמר לו יאמר לי אביך. שכדבריך כן הוא כלומר שהנתבע הוא שאמר אני מקבל עלי ליתן לך מה שאתה תובע ממני אין זה כלום:

בשאמר לו יאמר לי אביך ואין לי עמך עסק. מחלוקת דר''מ וחכמים במחול לך והתובע הוא שאמר לו אם יאמר לי אביך שהדבר כן שוב אין לי עסק עמך ואיני תובע עמך כלום:

גמ' המשחק בקוביא וכו'. תוס' פ''ה:

בפסיפסן. שברי עצים:

בקליפי אגוזים ורמונים. אע''פ שאינן עשוין לכך:

עד שישבר פסיפסיו ויבדק. שלא יעשה עוד ויחזור בו חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי. וחסר כאן וה''ג בתוספתא המלוה ברבית אין יכול לחזור בו עד שיקרע שטרותיו. וכן הוא בפ''ק דר''ה וגרסינן להסוגיא התם עד ודר''מ כר' ליעזר:

ויבדק. אם חוזר בו חזרה גמורה דאפי' לעובדי כוכבים לא מוזפי:

קיטה. תוספתא היא בריש פ' חמישי ואסיפא דמתני' קאי וה''ג התם היה חייב לחבירו שבועה ואמר דור לי בחיי ראשך בקיטא במקטייורא דנקיט יכול לחזור עליו עד שיקבל עליו שבועה בפני הדיין דברי ר''מ וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו. וכלומר שקיבל עליו שידור לו בבגד זה במקטורן זה שתופס בידו ואפילו אין זה נדר כמו חיי ראשו סברי חכמים דאין יכול לחזור בו מאחר שקיבל עליו להתחייב בנדר זה. קיטא הוא בגד וכן אמר בהאי תלמודא בפ''ק דסוכה תלה בה קיטיות כשרה בגדים המצוירין:

רבי יוחנן ור''ל אמרי. אפי' לאחר גמר דין וכשנטל מזה ונתן לזה פליגי וס''ל לר''מ דיכול הוא לחזור בו:

שמואל אמר. לפרושי פלוגתא דמתני' קאי הא דפליג ר''מ דוקא בשלא נטל מזה ונתן לזה והיינו לפני גמר דין וכל זמן שלא נטל מזה ונתן לזה קרי ליה לפני גמר דין אבל נטל מזה ונתן לזה והיינו לאחר גמר דין אינו יכול הוא לחזור בו כצ''ל וכלומר דבהא ל''פ ואפי' ר''מ מודה דאין יכול לחזור בו:

גמ' א''ל נאמן עלי אביך קיבל עליו בפני שנים. ולא בפני ב''ד בזה לכ''ע יכול הוא לחזור בו אבל משקיבל עליו בפני ב''ד של שלשה הוא דאמרי חכמים אין יכול לחזור בו:

המשחק בקוביא. לפי שאינו מתעסק בישובו של עולם ואסור לאדם שיתעסק בעולמו אלא או בתורה וגמילות חסדים או בסחורה ואומנות שיש בהן ישובו של עולם:

והמלוה ברבית. מלוה הבאה ברבית דאחד המלוה ואחד הלוה שניהן פסולין דקי''ל דשניהם עוברין בלא תעשה כדתנן בסוף א''נ ואף על גב דהתם תנן דהערב והעדי' ג''כ עוברים בלא תשימון מכל מקום לא תשימון לאינשי למלוה ולוה משמע להו:

ומפריחי יונים. אית דמפרשי מין ממיני השחוק אם תקדים יונתך ליונתי אתן לך כך וכך. ואית דמפרשי שמגדל יונה מלומדת להביא יונים אחרים לבית בעלה בעל כרחן ויש בהן גזל מפני דרכי שלום אבל לא גזל גמור דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתי ורבו להתם:

וסוחרי שביעות. עושין סחורה בפירות שביעית והתורה אמרה והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולא לסחורה:

א''ר שמעון. התם בגמרא מפרש לה לדברי ר''ש הכי בתחילה היו קורין אותן אוספי שביעית כלומר אוספי פירות שביעית לעצמן והיו פסולין כמו הסוחרי פירות שביעי' משרבו האנסין השואלים מנת המלך כך וכך כורין תבואה בכל שנה והיו צריכין לאסוף תבואה של שביעית לפרוע ממנה מנת המלך חזרו לומר סוחרי פירות שביעית בלבד הם פסולין אבל אוספי פירות שביעית לתת למלך כשרים לעדות כיון שאין אוספין לאצור לעצמן:

בזמן שאין להן אומנות אלא הוא. אמשחקי בקוביא קאי שאע''פ שאין בהן גזל אפי' מדבריהם פסולין הן לפי שאין מתעסקין בישוב העולם ואין בהן יראת שמים ודוקא שאין להן אומנות ומלאכה אחרת אלא הוא והלכה כר' יהודה דכל מקום שאמר אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים:

מתני' אלו הן הפסולין. לדון ולהעיד:

הממרה. מרגיז אותן להלחם זה עם זה:

פגימיו. דפין שמזרז אותן בהן:

חזרה גמורה. להאי לישנא דמין שחוק הוא הויא חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי ולאידך לישנא דגזל הוא כדפרישי' במתני' מקבלי עלייהו דאפי' במדבר לא עבדי:

ואפילו א''ל וכו'. דמאי שנא דהא ברישא נמי עכ''פ לעדות אביו של זה הוא מקבל ולא מצינו לעדות יוצא מפי קרוב ואפ''ה אמרת דמהני והה''ד בסיפא אם א''ל ואני מקבל עלי:

עילא. משום דאמרינן אין זה אלא שעילא הוא מבקש והיה רוצה להודות לו כלומר שהוא רוצה שזה יודה לו לפיכך אמר לו כן שסומך על אביו אבל לא גמר בדעתו ליתן לו ע''י עדות אביו:

אבל אם אמר לו יאמר לי אביך. שכדבריך כן הוא כלומר שהנתבע הוא שאמר אני מקבל עלי ליתן לך מה שאתה תובע ממני אין זה כלום:

בשאמר לו יאמר לי אביך ואין לי עמך עסק. מחלוקת דר''מ וחכמים במחול לך והתובע הוא שאמר לו אם יאמר לי אביך שהדבר כן שוב אין לי עסק עמך ואיני תובע עמך כלום:

גמ' המשחק בקוביא וכו'. תוס' פ''ה:

בפסיפסן. שברי עצים:

בקליפי אגוזים ורמונים. אע''פ שאינן עשוין לכך:

עד שישבר פסיפסיו ויבדק. שלא יעשה עוד ויחזור בו חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי. וחסר כאן וה''ג בתוספתא המלוה ברבית אין יכול לחזור בו עד שיקרע שטרותיו. וכן הוא בפ''ק דר''ה וגרסינן להסוגיא התם עד ודר''מ כר' ליעזר:

ויבדק. אם חוזר בו חזרה גמורה דאפי' לעובדי כוכבים לא מוזפי:

קיטה. תוספתא היא בריש פ' חמישי ואסיפא דמתני' קאי וה''ג התם היה חייב לחבירו שבועה ואמר דור לי בחיי ראשך בקיטא במקטייורא דנקיט יכול לחזור עליו עד שיקבל עליו שבועה בפני הדיין דברי ר''מ וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו. וכלומר שקיבל עליו שידור לו בבגד זה במקטורן זה שתופס בידו ואפילו אין זה נדר כמו חיי ראשו סברי חכמים דאין יכול לחזור בו מאחר שקיבל עליו להתחייב בנדר זה. קיטא הוא בגד וכן אמר בהאי תלמודא בפ''ק דסוכה תלה בה קיטיות כשרה בגדים המצוירין:

רבי יוחנן ור''ל אמרי. אפי' לאחר גמר דין וכשנטל מזה ונתן לזה פליגי וס''ל לר''מ דיכול הוא לחזור בו:

שמואל אמר. לפרושי פלוגתא דמתני' קאי הא דפליג ר''מ דוקא בשלא נטל מזה ונתן לזה והיינו לפני גמר דין וכל זמן שלא נטל מזה ונתן לזה קרי ליה לפני גמר דין אבל נטל מזה ונתן לזה והיינו לאחר גמר דין אינו יכול הוא לחזור בו כצ''ל וכלומר דבהא ל''פ ואפי' ר''מ מודה דאין יכול לחזור בו:

גמ' א''ל נאמן עלי אביך קיבל עליו בפני שנים. ולא בפני ב''ד בזה לכ''ע יכול הוא לחזור בו אבל משקיבל עליו בפני ב''ד של שלשה הוא דאמרי חכמים אין יכול לחזור בו: